יוצר "תרגיע" פרסם טור סאטירי שבו הכריז על הצטרפותו לסוציאליסטים הדמוקרטים בארה"ב, וכמובן שלא הסתפק רק בחברות בארגון. עם כאפייה על הצוואר ושורת הצעות משונות במיוחד, דיוויד הצליח לעורר ויכוח על השאלה את מי בדיוק הוא מנסה להצחיק

מעריצי קוונטין טרנטינו יכולים להתחיל להתרגש, אבל אין מה למהר ולחפש כרטיסים. הבמאי בן ה־63 אישר כי כבר כתב תסריט לסרטו העשירי, שלפי הצהרותיו החוזרות לאורך השנים אמור להיות האחרון שלו כבמאי. אלא שבינתיים, מתברר, יש לו תכנונים אחרים. בריאיון לתוכנית האירוח של גרהם נורטון בבריטניה סיפר טרנטינו כי השלים תסריט שהוא שלם איתו, אך אין בכוונתו להתקדם להפקה בזמן הקרוב. "כתבתי תסריט שאני מאוד אוהב, אבל אני רוצה קודם לעשות את ההצגה ולראות מי אני אחריה. אחר כך אחזור לבלות עם המשפחה שלי, לחיות קצת, ואז אראה מה אני רוצה לעשות", אמר. ההצגה שעליה מדבר טרנטינו היא "The Popinjay Cavalier", קומדיית הרפתקאות תקופתית שתעלה בווסט אנד בלונדון במרץ 2027, בכיכובו של סשה ברון כהן. טרנטינו, שגם יביים את ההפקה, סיפר כי בתחילה כתב את היצירה כתסריט קולנועי, אך בהמשך הבין שהיא מתאימה יותר לבמה.

למרות שהכירה אותה כל חייה, מיילי ראתה את אם הסנדקות שלה מופיעה רק פעם אחת. על אותה הבמה, היא לא הצליחה לעצור את הדמעות: "אני ודולי זה דבר נצחי"

האמת? מה זה הופתעתי. הוא לא היה אלגנטי ולא בעל רף גבוה, אבל ערב הפתיחה של "הזמר במסכה" הצליח לעורר עניין ולהפיץ סביבו גלאם

יוסי מזרחי משחרר אלבום בעברית שמרגיש כמו הצצה ליומן אישי. בין המילים מסתתרים כמה צירופי מקרים שקשה לפספס, אבל דווקא המוזיקה מספרת סיפור גדול יותר

יוני רכטר יבצע את "דמעות של מלאכים", נורית גלרון תשיר "נגיעה אחת רכה", ארקדי דוכין ישאל "מי אוהב אותך יותר ממני" ויסביר ש"היא לא דומה לאף אחת אחרת", יובל דיין תבהיר ש"ליבי ער", ואפרת גוש תחתור אל האור ב"לראות את האור", השיר שהעניק לאירוע ההתרמה שיתקיים מחר (שני) בהיכל התרבות בתל אביב את שמו האופטימי וחפץ החיים, "לחזור לאור". כל ההכנסות מהמופע (האמניות והאמנים ישירו שירים נוספים מהרפרטור שלהם, בנוסף על אלה שצוינו לעיל) הן קודש לעמותת פורום מיכל סלה, לזכרה של מיכל סלה שנרצחה על ידי בעלה לפני שבע שנים, לעיני בתה התינוקת. הרוצח מרצה מאסר עולם, והפורום על שמה של מיכל מציל מאז חיים של נשים וילדים שנמצאים בסכנה. מיכל הייתה בת 32 בהירצחה, ולא דמתה לאף אחת אחרת. עשרה ימים לפני הירצחה סיימה בהצטיינות תואר שני בעבודה סוציאלית. היא עבדה עם מתמודדי נפש, נוער בסיכון, קשישים ניצולי שואה, נפגעי תקיפה מינית, הנחתה הורים במשבר וסייעה לילדים בעלי קשיים רגשיים ומוגבלויות פיזיות. היא הייתה ילדת פרחים שאהבה רוק ישראלי, ניגנה בגיטרה, תיקלטה במסיבות סטודנטים ולפעמים, בסוף משמרת בפאב הפטריה שבקיבוץ דן, שבו ניהלה את ההופעות החיות, הייתה עולה לבמה ושרה להנאתה, "ממקום של שחרור גדול", כדברי אחותה ליאת סלה פריימן.

אחרי שנים שבהן המוזיקה נדחקה הצידה לטובת המציאות הישראלית, בסוף השבוע האחרון היא חזרה כמו שצריך. פסטיבל אינדינגב, שהפך בשני העשורים האחרונים לאחד מאירועי המוזיקה החשובים בישראל, התקיים במצפה גבולות שבנגב המערבי, עם כ-120 הופעות, חמש במות ושלושה ימים של מוזיקה, אמנות וקהל שהגיע מכל רחבי הארץ. השנה ציין הפסטיבל 19 שנה להיווסדו, וחזר למתכונתו המלאה לראשונה מאז פרוץ המלחמה. מעבר לחגיגה המוזיקלית, הייתה לחזרה הזאת משמעות מיוחדת. דווקא באזור שספג מכה קשה כל כך ב-7 באוקטובר, אלפי חובבי מוזיקה התכנסו שוב כדי לרקוד, לשיר ולחגוג את היצירה הישראלית.