ככל שנמתין עם ההחלטות הקשות, יהיה הרבה יותר קשה עד כדי בלתי אפשרי להוציאן לפועל | ה"צלקת" של 2005 בעזה מחייבת הבנה שמחירה של היפרדות מיו״ש  - הוא גם היפרדות מהחלום הציוני An Israeli Air Force Apache helicopter fires flares in the sky above the Israel-Gaza border August 7, 2022. REUTERS/Amir Cohen   מאז שחר ההיסטוריה יש לנו קשיים עם רצועת עזה – מימי התנ"ך והפלישתים, דרך תקופת הפדאין ויחידה 101, מלחמת ששת-הימים, האינתיפאדות, ההתנתקות, בואך ימים אלו. הקשר הגורדי והלא רצוי הזה בינינו ובין עזה כאילו בנוי על מתח אין סופי, והעתיד אינו מבשר טובות. כל סבב דורש ריתוק אוגדה נוספת כדי לסבר את האוזן, וקצת להיזכר, בטרם ימי ההתנתקות אז בשנת 2005, כ-10,000 מתיישבים ישראלים חיו ברצועת עזה. ההגנה על ההתיישבות הזו שאיפשרה לנו את היכולת והגמישות המבצעית דרשה סדר גודל של אוגדה, ו4-5 גדודים לוחמים כדי לאפשר את אורך החיים של המתיישבים, וכדי להגן על הנגב המערבי. מאז היציאה מרצועת עזה, אנו מצויים בלחימה בלתי פוסקת, כאשר סדרי הכוחות בשגרה לא השתנו, אך כל סבב דורש באופן מיידי ריתוק של אוגדה נוספת בפאתי הרצועה. כלומר, כל מתיחות במרחב מחייבת באופן אוטומטי סדר גודל של 2 אוגדות, ו4-5 חטיבות. משמע, שיותר מהשלשנו את סדרי הכוחות הלוחמים כדי להתמודד עם מתיחות, ועוד לא דיברנו על מבצע קרקעי והדרישות שלו. על זה תוסיפו את תקורת המודיעין, מטוסי הקרב, המל"טים, הספינות של חיל-הים ועוד פעולות הדורשות אנרגיות ומשאבים. ראוי להיזכר – מצבע "צוק איתן" בו חדר צה"ל לעומק של לא יותר מ-2 קילומטרים בכדי לנטרל מנהרות התקפויות דרך עוצמה של 3 אוגדות, וכל סדר הכוחות הסדיר של צבא היבשה. אי-אפשר לשאול בפרספקרטיבה- האם ההתנתקות שיפרה את המציאות האסטרטגית בישראל? ולמה חשובה הפרספקטיבה הזו? תת קרקע כיוון שתומכי ההתנתקות גם בימים אלה ממשיכים לומר את אותה אמירה, כביכול, שמצבנו האסטרטגי שופר בגין אותו מהלך. אבל אני מציע לנסות ולחשוב מה היה אילו לא היינו מתנתקים, ובידינו הייתה היכולת שיש לנו כעת – בייחוד דברים אמורים בהקשר כיפת ברזל והיכולת לאתר ולהשמיד מנהרות. בשנת 2004 ארגוני הטרור בעזה הביאו לשיא את האפקטיביות של המנהור מול ישובי גוש קטיף – הם ריכזו מאמץ מול מוצבי צה"ל, והצליחו למוטט דרך התת קרקע את המוצבים "אורחן" בצומת הגוש, ו-"טרמית" על ציר פילדלפי, הוא גבול מצרים. ליכולת האופרטיבית הזו הייתה השלכה רבה על גמישות הפעולה, והשפיעה על החלטות הדרג המדיני. כבר אז היה ברור שניתן להגיע לטכנולוגיה המנטרלת מינהור, אך יידרשו זמן ומשאבים. הממשלה החליטה לא לחכות לכך, ופינתה את תושבי הגוש תוך יצירת טרגדיה לאומית שהעצימה את הכיתוב פה במדינה. המתנה של שנים ספורות הייתה מביאה לכך שיכולותיו של צה"ל היו מנטרלות את האיומים, ומאפשרות את המשך שהייתנו בעזה תחת אותם סדרי כוחות. היום, אין לנו שום התיישבות שם, אף חייל לא נע שם, וכאמור בכל סבב, אנחנו נדרשים לפי שלושה כוחות, עוד בטרם התחלנו משהו, שכבר הבהרנו מראש שאין לנו רצון אמיתי בו- ואני מתכוון לכיבוש עזה מחדש, וטיהורה מתשתיות טרור. המצב מחמיר עד לעצם היום הזה, כולל, מצבנו האסטרטגי לא רק שלא השתפר – הוא מחמיר. אנחנו נרתעים מפעולה אגרסיבית, מאתרגים את ארגון החמאס ונמנעים מלפעול מולו, חותרים ל-"שקט", שמשרת את יכולת ההתחמשות וההתעצמות של הצד השני, ובפועל מצרים יותר ויותר את גמישותנו המבצעית, בשל עוצמת הכוחות שידרשו – וכל עשור כאמור נדרש יותר. למעשה, אנחנו נמנעים מהבלתי נמנע, תוך שאנו מביאים את עצמנו בהכרח לכך שפעולה עתידית תהיה כואבת הרבה יותר, מחיריה יהיו גבוהים, והסיכונים הכרוכים בביצועה יהיו הרבה יותר משמעותיים, בטח כאשר עזה מוגדרת כאיום "משני" בתרחישי הייחוס. על הדרך, אנחנו פוגעים ביסוד הביטחון הלאומי שלנו והוא ההרתעה. כדי להבין מדוע – צריך רק להביט כמה כוחות נדרשים כדי לאפשר את יום ירושלים- שהוא חלק מהתרבות שלנו ומריבונותנו כאן, חג מחגי ישראל שדורש גיוס של מילואים כדי לקיימו. הסתכלות מהפרספקטיבה הנכונה מחייבת הבנה – היציאה מרצועת עזה הייתה טעות אסטרטגית, ומחירה של תיקון הטעות עולה בכל עשור בריבית דריבית.  בעת מבצע "עופרת יצוקה" צה"ל כבר היה בעומק הרצועה, ביתר אותה, ויכול היה להשתלט על רצועה ברוחב של 5-6 ק"מ מגבול מצרים. זו הייתה הזדמנות לנתק את גבול מצרים ורצועת עזה, ולנטרל את מנהרות ההברחה. עם טכנולוגית איתור וסיכול המנהור היינו יכולים תוך זמן קצר לנטרל את יכולת ההתחמשות של חמאס ושאר הסוררים – המצב היה כאן שונה לחלוטין. ראוי להזכיר שלחץ פוליטי עצר את המבצע הזה בטרם הביא להישג אסטרטגי אדיר. זו הייתה החמצה ענקית.  הסתכלות מהפרספקטיבה הזו מחייבת הבנה כפולה – האחת, ככל שנמתין עם ההחלטות הקשות, יהיה הרבה יותר קשה עד כדי בלתי אפשרי להוציאן לפועל. השנייה, מחייבת חשיבה על רעיונות ה"היפרדות" מיהודה ושומרון. ה"צלקת" של 2005 מחייבת הבנה שמחירה של היפרדות זו, הוא גם היפרדות מהחלום הציוני. אני לא מעיז לדמיין את המצב בו 75% מאזרחי ישראל חיים במישור החוף, וקילומטרים ספורים מהם, בשטחים השולטים יושב צבא טרור שלא מאפשר לשום דבר נורמלי להתרחש פה. כל עוד האופציה של כיבוש מחדש של רצועת עזה אינה מונחת על השולחן – מצבנו האסטרטגי ילך ויחמיר, והמנופים של ארגוני הטרור רק יתחזקו. אופציה צבאית ממשית על השולחן – זה מזכיר לכם משהו?  לא במקרה. כמו שאנחנו מצפים שהאמריקאים יניחו על השולחן את האופציה הצבאית נגד איראן, גם אנחנו נדרשים להניח אופציה צבאית של ממש מול עזה. אחרת, הרתעה לא תהיה כאן, לא מהגרעין, ולא מפירות הבאושים שלו. הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה 

התרגיל הצבאי הסיני חסר פרופורציות לפרובוקציה האמריקאית של ביקור יושבת ראש בית הנבחרים, והוא מגיע, כאמור, לאחר חודשים רבים של הגברת המהלכים הצבאיים הסינים בסמוך לאי | נראה כי הדרך לכיבוש האי הטייוואני קרובה מתמיד FILE PHOTO: China's President Xi Jinping gives a speech following a swearing-in ceremony to inaugurate the city's new leader and government in Hong Kong, China, July 1, 2022, Selim Chtayti/Pool via REUTERS/File Photo   טייוואן, אי קטן, השוכן כ- 100 ק"מ מהחוף הסיני, הוא סלע מחלוקת בינלאומי מ- 1971. סין מגדירה את טייוואן כאחת מ- 32 המחוזות שלה, לאחר שאל האי נמלטה ממשלת "הרפובליקה של סין" אחרי שנחלה תבוסה ב- 1949 במלחמת האזרחים מול המפלגה הקומוניסטית של מאו דזה-דונג. סין מאיימת יחד עם זאת, טייוואן רואה עצמה כמדינה עצמאית, על אף שלא הכריזה על עצמאותה באופן רשמי, וב- 1971 איבדה את מקומה באו"ם לטובת סין. נכון להיום, רק 15 מדינות מכירות בה כמדינה, וזאת משום הלחץ של הרפובליקה העממית של סין על מדינות העולם. יחסי שתי המדינות והמעורבות האמריקאית באזור סבוכים מאד, והשתנו תדיר לאורך השנים, בעיקר על סמך התנהלות הנשיאים האמריקאיים בנושא.  שי ג'ינפינג, מזכיר המפלגה והנשיא הסיני, נוקט מאז הבחרו לתפקיד בראשית 2013, בעמדה נוקשה בסוגיה, והזהיר לא אחת את ארצות הברית, כי כל ניסיון אמריקאי להפוך את טייוואן לעצמאית, יוביל לפעולה צבאית סינית והתדרדרות למלחמה. סין מאיימת כי היא לא תסבול את עצמאותה של טיוואן, וכי אין מקום לשתי מדינות סיניות, והיא רואה באי הקטן חלק שניתק מאמא סין, שיש להחזירו לחיקה בדרכי שלום, או בלית ברירה באמצעים צבאיים.  מאז 2021 החל הצבא הסיני לפעול בתקיפות רבה יותר ובהפגנת נוכחות מסיבית במרחב הימי והאווירי של טייוואן. אחד מרגעי השיא של הפגנת השרירים הסינית היה באוקטובר 2021, כש- 38 מטוסי קרב סינים פלשו למרחב האווירי של טייוואן, במהלך ציון יום השנה הסיני להקמת הרפובליקה.  לטייוואן אינה רק פרק לא פתור ממלחמת האזרחים, אשר לה חשיבות תרבותית ומדינית בעיניים הסיניות,אלא גם שהיא בעלת חשיבות אסטרטגית, לאור מיקומה הגיאוגרפי, הסמוך כל כך לסין וחולש על  נתיבי השייט האסטרטגיים בין ים סין הדרומי והמזרחי, ובין סין לאוקיאנוס ההודי. אך יותר מכך, בעשורים האחרונים לטייוואן חשיבות כלכלית-טכנולוגית ראשונה במעלה ברמה הבינלאומית. בטייוואן פועלת החברה הגדולה ביותר בעולם לייצור שבבים, וחלקה בייצור העולמי הוא למעלה מ- 63%. מעבר לכך שזהו היקף ייצור אדיר (כ- 110 מיליארד דולר בשנה), הרי ששוק המוליכים למחצה וייצור השבבים הוא המחצב המודרני של המאה ה- 21 והוא אחד מהדרייברים המרכזיים בפיתוח טכנולוגיות חדשות ומחשבים מתקדמים (כולל טלפונים ניידים). כוננות למלחמה כחשיבותה האסטרטגית של טיוואן ברקע, החלה סין מאז מלחמת אוקראינה ביתר שאת בנקיטת קו אגרסיבי יותר מול טייוואן, כשהיא בוחנת את האירועים באוקראינה ואת הצעדים האמריקאיים, המתפרשים בסין כחולשה. סין הבינה, כי ארצות הברית מאיימת על רוסיה בציוצי טוייטר ובחיזוק הכוחות האוקראיניים באמצעי לחימה, אך לא נוקטת הלכה למעשה בצעדים צבאיים לסיוע לאוקראינה.  סין, שתמכה כלכלית ומדינית לאורך כל המערכה ברוסיה, מבינה שכל מהלך צבאי שתעשה לא ייתקל ככל הנראה בתגובה אמריקאית. סין קיבלה חיזוק נוסף משותפתה האסטרטגית – איראן. מאז כניסתו של ביידן לתפקיד החלה איראן בהעברות נפט בלתי חוקיות לונצואלה, סוריה, לבנון ועוד, תוך שהיא מתעלמת מהסנקציות שהוטלו עליה על ידי הנשיא לשעבר טראמפ, ולמרות אזהרות אמריקאיות. גם במקרה זה, ממשל ביידן איים ואיים, אך בפועל לא עשה מאום. יתר על כן, גם פיתוח הגרעין הצבאי האיראני מתקדם, ומבלי שארה"ב עוצרת אותו הלכה למעשה. כך, הגבירה סין את צעדיה הצבאיים מאז מרץ האחרון, כמו למשל הגברת מטסי מטוסי הקרב בשטחה האווירי של טייוואן, כלי שיט צבאיים וצוללות הפועלות בשטחה הימי. ביוני האחרון, אף ביצעו צוערי קורס הקצינים של צבא סין תרגיל גדול של לוחמה אמפיבית המשלב מספר רב של כלים בלתי מאוישים ואוטונומיים, לרבות כלי טיס, כלי רכב ורובוטים, כהכנה למשימת ההחפה במצרי טייוואן ובים סין הדרומי. הצבא הסיני על זרועותיו השונות נמצא בכוננות וביכולות מלאות לקראת פלישה לאי הקטן. ב- 13 ליוני חתם נשיא סין על צו המאפשר שימוש בצבא שלא במלחמה, צו המעורר חשד כי סין מתכוננת לפלוש לטאיוואן במסווה של מבצע מיוחד שאינו מסווג כמלחמה, בדומה למהלך שרוסיה עשתה באוקראינה. הצו שלא פורסם במלואו, מספק בסיס משפטי לצבא לבצע משימות שלא במלחמה. משרד החוץ הסיני מסר בהקשר זה, כי "המתווה נועד לשמור על ריבונות סין והיציבות האזורית, ולהסדיר פעולות צבאיות שאינן מלחמה, כגון מתן סיוע הומניטרי מחוץ למדינה".  אבל את שיאה של הדרמה סיפקה יושבת ראש בית הנבחרים של ארצות הברית, ננסי פלוסי, אשר נחתה בטייוואן ב- 2 לאוגוסט. פולסי מבקרת באי במסגרת מסע פגישות במדינות בדרום-מזרח אסיה, כמו מלזיה, ובהמשך גם בדרום קוריאה וביפן. פלוסי, כצעד מתריס כלפי סין, נפגשה גם עם עם קבוצת פעילים נגד דיכוי זכויות האדם שבו מואשם המשטר הסיני. פלוסי היא הדמות הבכירה ביותר בממשל האמריקני שמבקרת באי מזה 25 שנה, מאז שקודמה בתפקיד ניוט גינגריץ' ביקר שם ב- 1997. סין חוששת מהאפשרות שביקורים של גורמים בכירים בטייוואן יעודדו שם את מחנה התומכים בעצמאות מוחלטת מהשלטון הקומוניסטי בבייג'ינג, ובימים האחרונים אותתה שוב ושוב כי תגיב בצורה קשה לביקור של פלוסי באי. במקביל לביקורה של הבכירה האמריקאית נערכה קבוצת קרב של הצי האמריקאי, כולל נושאת מטוסים בסמוך לאי. הסינים מיהרו להגיב ופתחו בסדרת תמרונים צבאיים בהיקף נרחב שלא נודע בהיקפו עד היום. התרגיל כולל תמרונים ימיים ואוויריים בשטח הריבוני של טייוואן עד 12 מייל ימי מחופי האי, ולמעשה תרגול של כיתור מלא של האי וניתוקו המלא מכל נתיבי השיט והטיס. במקביל החל הצבא הסיני לרכז כוחות אמפיביים בקנה מידה נרחב על חופי סין מול האי. אך השיא אולי של התרגילים יהיה שיגור טילים ורקטות מעל אדמת טייוואן.  התרגיל הסיני הוא חסר פרופורציות לפרובוקציה האמריקאית של ביקור יושבת ראש בית הנבחרים, והוא מגיע, כאמור, לאחר חודשים רבים של הגברת המהלכים הצבאיים הסינים בסמוך לאי.  האם זהו תרגיל שיסתיים במהלך צבאי לכיבוש האי? בזהירות רבה, הייתי מעריך שהדרך לכיבוש האי הטייוואני על ידי סין קרובה מתמיד. 

Photo credit: Ariel Hermoni/Ministry of Defense  מבצע ״עלות השחר״ אליו יצא צה״ל ביום שישי האחרון מגיע כשנה לאחר הסבב הקודם ב״שומר החומות״. שני הסבבים האחרונים מסמלים יותר מכל את האסטרטגייה הרב זירתית של חמאס וג׳יאהד הגורסת כי אירוע בזירה אחת, ישפיע על זירה אחרת. מערכת כלים שלובים זו, מובילה לחיכוך תכוף יותר בין צה״ל לארגוני טרור וצפויה להביא לסבבים מהירים יותר בעזה, ירושלים, ערים מעורבות או יו״ש.  בנוסף, תפיסת הרב זירתיות של ארגוני הטרור מאתגרת את תפיסת ההפרדה שמנסה לשמר ישראל בין זירות. בעיקר בין עזה ליו״ש במטרה למנוע הקמת מדינה פלסטינית. ב-״שומר החומות״ מהומות בירושלים הביאו למלחמה בעזה ופרעות בערים מעורבות. ב״עלות השחר״, צה״ל עצר בכיר ג׳יהאד ביו״ש - ומרחב עוטף עזה נכנס לכוננות ספיגה שהובילה למלחמה בעזה.  רב-זירתיות - מחיר גדול יותר לכל פעולה ישראלית  חמאס הבין כי הבידול בין הזירות פוגע בו, ומטה את הכף לטובת ישראל. בהקשר הפוליטי הפיצול בין עזה ליו״ש מאפשר לישראל לדחות את דיון הסדר הקבע למדינה פלסטינית. בהקשר צבאי, לישראל יותר קל להתמודד עם כל זירה בנפרד. בעיני חמאס, כאשר כל הזירות פועלות ככלים שלובים, המחיר שישראל תשלם על כל פעולה נגד חמאס - גדל.  במבצע ״שומר החומות״ במאי 2021 הצליח חמאס לייצר קשר בין הר הבית בירושלים, ערביי ישראל בערים מעורבות ועזה. זו הייתה הפעם הראשונה שחמאס הציג רב-זירתיות מול הרב-זרועיות שמקדם צה״ל בשדה הקרב. שני הצדדים מנסים לגבות מהצד השני מחיר יותר גדול. כל אחד בדרכו.  כעת, כאמור, גם הג׳יהאד האיסלאמי יישר קו עם חמאס כאשר יצר קשר בין יו״ש לעזה. מעצר בכיר הארגון, באסם א-סעדי, בג׳נין, גרר איום בנ״ט כלפי יישובי עוטף עזה שנכנסו לסגר של מספר ימים. בעקבות שילוב הזירות, צה״ל נאלץ לצאת למבצע צבאי נוסף בעזה, כשנה וקצת לאחר המבצע הקודם. קרי, שילוב הזירות צמצם את פרק הזמן בין סבבי לחימה בעזה. בעיני ארגוני הטרור, זו המטרה.  איום הנ״ט כאן להשאר היוזמה הצה״לית מול איום הנ״ט ברורה. ארגון טרור הפועל מעזה ומחזיק עשרות אלפי ישראלים בעוטף עזה בסגר בבתיהם, הוא אירוע בלתי נסבל בכל היבט - אזרחי, כלכלי, צבאי, פוליטי ומדיני. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להטיל סגר על אזור במדינה בגלל ארגון טרור. זה משדר חולשה, העדר ריבונות וכניעה לסחטנות טרור.  עבור ישראל, התנאים שיצר הג'יהאד האיסלמי בעזה, היו בלתי נסבלים ומבצע ״עלות השחר״, בהקשר זה, הוא מלחמת אין ברירה.  עם זאת, איום הנ״ט מעזה אינו חדש והוא כאן להשאר. מדובר באמל״ח לטווחים של מספר ק״מ, מדויק, מונחה המאפשר הרג אזרחים גם בתנועה בכבישי העוטף. ואינו קל להתמודדות עבור צה״ל.  בשנים האחרונות נוסו מגוון פתרונות. חלקים מכבישי העוטף הוסתרו על ידי סוללות עפר או חומות. סביב פסי הרכבת העוברים באזור, נשתלו עצים על מנת להקשות על ירי לעבר הרכבת בתנועה. כך גם נשתלו עצים ביישובים סמוכי גדר, בטווח הנ״ט. למרות פתרונות הסתרה אלו, איום הנ״ט אינו צפוי להסתיים לאחר מבצע ״עלות השחר״ וצפוי ללוות אותנו גם בעתיד. הרתעה, אם בכלל, קצרת טווח  בצה״ל ייתכן ומקווים כי חיסולם של בכירי גא״פ, ייצר הרתעה כלשהי מול ארגוני טרור בעזה, ובפרט, מול הג'יהאד. אולם, ההיסטוריה תראה כי חיסולו של בהא אבו-אל עטא, בכיר גא״פ בעזה לפני כשלוש שנים במבצע ״חגורה שחורה״, הצמיחה די מהר פיקוד חלופי בארגון. מכאן, בספק כמה החיסולים כעת יתרמו להרתעה עתידית. פלוני יכול לטעון כי זה לעשות אותו דבר, ולצפות לתוצאה שונה. יתרה מכך, כאמור, העימות האחרון בעזה מול חמאס, ״שומר החומות״, התנהל במאי 2021, לפני כשנה וקצת. כלומר, גם ההרתעה, לכאורה, שהייתה אמורה להתקבע מול חמאס בעזה, פג תוקפה מהר. אם הייתה הרתעה, חמאס היה אמור לשכנע את גא״פ לסגת מרעיון המלחמה בישראל בשל חשש לגורלו. הבידול שעושה צה״ל בין חמאס לגא״פ שברירי. במציאות, חמאס תומך בגא״פ לוגיסטית בעזה וכריבון, מעלים עין ממלחמתו בישראל.  הישג אסטרטגי לחמאס חמאס לא סתם יושב על הגדר, הוא רק מרוויח מהאירוע. צה״ל מחליש עבורו את הג׳יהאד בעזה וביו״ש. הג׳יהאד מיישר קו עם האסטרטגיה החמאסית של קישור בין עזה ליו״ש (רב-זירתיות). בנוסף, חמאס זוכה לנקודות זכות בישראל בגלל שלא התערב בלחימה במסגרת מבצע ״עלות השחר״. האם מבצע ״עלות השחר״ יוביל להישג חמאסי של שחרור אסירים מבתי כלא בישראל תמורת שחרור השבויים הישראלים ברשותו? ימים יגידו. עבור חמאס, מבצע ״עלות השחר״ הוא הישג אסטרטגי. בפעם הבאה שבישראל ירצו לעצור בכיר בארגון ביו״ש, ידעו בצה״ל שהנקמה יכולה לבוא בעזה, יו״ש, ירושלים או ערים מעורבות בישראל. משוואה זו מעלה את המחיר התיאורטי של פעולת צה״ל.  חמאס הצליח, פעם שנייה ברצף, לשבור את תפיסת ההפרדה שכפה צה״ל בין עזה, יו״ש וירושלים ולגבות מישראל מחיר גבוה יותר על פעולה שגרתית יחסית (מעצר פעיל ביו״ש ומהומות בהר הבית). ככל שהעלות גבוהה יותר עבור פעולה ישראלית, כך צפוי חופש לקטון חופש הפעולה שמקבל צה״ל מהדרג הפוליטי ומהציבור.   נקודה נוספת היא ההפרדה שעושה צה״ל בין חמאס לג׳יהאד בעזה. עצם ההפרדה מספקת לגיטמציה לחמאס בעיני הציבור הפלסטיני. לכאורה, צה״ל מפחד להכנס לעימות מול חמאס בעזה ומעדיף להשאיר את המערכה מוגבלת רק מול הג׳יהאד, הנחשב לארגון חלש יותר צבאית.  חמאס, אם לא יתערב, יוצא מהאירוע מחוזק תדמיתית בלי ששיגר רקטה אחת.  בהיבט הפוליטיקה הפנימית הפלסטינית, מתן לגיטימציה ישראלית לחמאס, תורם להתחזקות הארגון ביו״ש מול הרשות. אזכיר כי בינתיים ישראל מסכלת בחירות חדשות ברשות הפלסטינית מתוך חשש לעליית חמאס. בנוסף, מפעילה מבצע מעצרים מתמשך (״שובר הגלים״) כדי להפריע לחמאס מעשית להתחזק ביו״ש. האם מהלכים מנוגדים אלו עובדים? נדע אם וכאשר יהיו בחירות ברשות הפלסטינית וחמאס יורשה להתמודד.  אתגר מדיני  בהיבט מדיני, לאור הסכמי אברהם והמגעים עליהם נרמז עם סעודיה, סבבי לחימה מהירים יותר בעזה, ביו״ש או מול ערביי ישראל, מהווים רועץ לתהליכים אלו. סעודיה הצהירה רשמית שלא תהיה התקדמות עם ישראל בלי הסדר כלשהו למדינה פלסטינית. בכל הסדר כזה, עזה היא חלק מהמו״מ וכך גם חמאס וג׳יאהד.  השאלה היא כמה מס שפתיים יוכלו מדינות המפרץ לשלם בזמן שצה״ל תוקף בעזה או ביו״ש. ניתן לטעון כי בעקבות ההסכמים הכלכליים, מדינות המפרץ מבינות יותר את הזווית הישראלית בהתמודדות מול ארגוני טרור ונותנות יותר לגיטימציה לצד הישראלי. השאלה היא מהי מידת הסובלנות שמדינות אלו מראות בערוצים דיפלומטיים חשאיים.  סבבי לחימה מהירים יותר מול הפלסטינים יכולים להעיב על מאמצי נורמליזציה נוספים שירושלים מנסה לקדם מול מדינות המפרץ. כדי לקדם מאמצים אלו, הדרג המדיני צריך תקופות שקט ארוכות יחסית לעגן את הקשר. אם צה״ל אינו מסוגל לספק זאת צבאית, ייתכן והדרג המדיני יעדיף לסרס את הצבא ולשים יהבו על אמצעים מדיניים וכלכליים.  חלק ממטרת הנורמליזציה עם מדינות מפרץ היא לקדם מערך הגנה אזורית מול איראן. כך שניתן לטעון שישנו מתאם בין היחס של מדינות המפרץ ללחימה בפלסטינים לבין שיתוף הפעולה שלהן עם ישראל בהיבט האיראני. אם מניחים שמתאם כזה מתקיים, ככל שסבבי הלחימה מול הפלסטינים יהיו מהירים יותר, כך תפחת המוטיבציה של אותן מדינות לפעול עם ישראל מול איראן. חלקן אף החליטו לאחרונה לחזק יחסים עם טהרן, במקביל לפעילות עם ישראל נגד טהרן.  יותר סבבים - יותר הוצאות  כאמור, צה״ל אינו מצליח לייצר הרתעה בעזה כאשר הסבב האחרון היה לפני כשנה. בינתיים, חמאס לא נכנס לעימות מכיוון שיש לו יותר מה להרוויח מנצירת נשקו. אך הוא מתיר לג׳יהאד לפעול חופשי בעזה, ואף מספק לו תמיכה לוגיסטית. זאת, למרות שהוא הריבון. כיצד רוצים לכפות על חמאס שינוי התנהגות, אם פעם מתייחסים אליו כריבון ופעם לא?  חמאס, כאמור, גם רואה עצמו כמפעיל ארבע זירות מול צה״ל - עזה, יו״ש, ערביי ישראל (יישובים מעורבים) וירושלים. היכולת של חמאס לספוג בזירה אחת ולתקוף באחרת, סביב אותו הקשר פוליטי או צבאי, צפויה להביא להסלמה מהירה של פעולות שגרתיות כמו מעצר פעילים ביו״ש.  מציאות כזו תדרוש מצה״ל והמשטרה להערך ליותר סבבים מול הפלסטינים. לא רק ביו״ש או עזה, אלא גם בפנים הארץ. מציאות הכוללת הרבה סבבי לחימה בזמן קצר, מצריכה אחזקת מילואים בצה״ל ובמשטרה באופן קבוע למשך חודשים. יש לכך עלות כספית גבוהה ובספק אם ממשלת ישראל ערוכה לכך.  יותר סבבי לחימה ישפיעו גם על משקיעים זרים. אלו פחות אוהבים מלחמות. כל עוד יש עימות פעם ב3-4 שנים, זה נסבל. ברגע שיהיה עימות כל שנה או פחות מזה, ישראל תתפס כמקום שפחות כדאי להקים בו יוזמות עסקיות.  לזאת יש להוסיף את הפיצוי הכספי מקופת המדינה לתושבים שלא יכולים לצאת לעבוד או שאיבדו נכסים. כפי שמתרחש כעת בעוטף עזה. לסבבי לחימה יש עלות כספית עקיפה בשיקום בני אדם ונכסים.  העדפה של פתרון רך על צבאי  אם הסבבים המהירים מול הפלסטינים ימשיכו גם אחרי ״עלות השחר״, ייתכן ובירושלים יעדיפו להשתמש בכלים כלכליים ומדיניים כדי לגרום לחמאס להמנע מעימות. חמאס הוא ארגון רציונלי, שמחשב רווח והפסד. אם הוא ירוויח מאי-לוחמה, יהיו פחות סבבים.  עם זאת, תרחיש כזה מנוגד לתפיסת המב״מ בצה״ל, הגורסת שצריך מלחמה רציפה למניעת התעצמות של הצד השני. כיצד נותנים לחמאס להרוויח מאי לחימה ובאותה עת מונעים ממנו התעצמות צבאית? זו שאלה פתוחה. בעיקר כאשר הדרג המדיני מעדיף תקופות שקט ארוכות לקידום יוזמות מדיניות נגד איראן במפרץ.  תפיסה רב זירתית כפי שמקדמים ארגוני הטרור הפלסטינים צפויה להשפיע גם על פעילות צה״ל ושב״כ ביו״ש. במשוואה כזו, ההפסד שחמאס יהיה מוכן לספוג ביו״ש, צריך להיות קטן מהרווח שהוא גורף משקט בעזה. כיצד משוואה זו מסתדרת עם הניסיון הישראלי למנוע מחמאס לגרוף כוח פוליטי ביו״ש?  ישראל סיכלה בחירות ברשות מספר פעמים כדי להמנע ממצב מביך שבו חמאס משתלט על הרשות הפלסטינית ביו״ש ועזה. גם מבצע ״שובר גלים״ המתנהל בחודשים האחרונים ביו״ש מטרתו לאתרג את הרשות באמצעות החלשת חמאס וג׳יהאד ביו״ש.  אין ספק כי מדינת ישראל אינה יכולה לסבול סבב לחימה כל שנה. בהעדר יכולת של צה״ל לייצר הרתעה צבאית בעזה, נראה כי הדרג המדיני יעדיף המשך שימוש בכלים מדיניים (לחץ של מצרים ומדינות המפרץ) יחד עם תמריצים כלכליים לחמאס, במטרה להאריך את פרק הזמן בין סבבי לחימה מול הפלסטינים.  

דובר צה״ל  בתחילת היום השלישי למלחמה, הבוקר, חודש ירי הרקטות אחרי כמה שעות הפסקה וצה"ל חידוש תקיפות מטרות ברצועת עזה. בשני ימי הלחימה הראשוניים הצליח צה"ל לחסל את הצמרת הצבאית של ארגון הג'יהאד המוסלמי, שני מפקדי חטיבות הצפון והדרום. מאמצי תיווך בלילה התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני. מפקדי צה"ל חוזרים ואומרים שהלחימה עשוייה להימשך עוד כמה ימים. נמשכים מאמצי תיווך להשגת הפסקת אש בהשתתפות מצרים והאו"ם. הבוקר נשואות העיניים לירושלים ולעליית יהודים להר הבית ביום ט' באב.  צה"ל לא נכנס רגלית לרצועת עזה (נכון ליום ראשון בבוקר), אולם בנוסף לאש מנגד שנורתה אל מטרות הג'יהאד המוסלמי מהאוויר, מטנקים ומתותחים, נכנסו למבצע בשבת לראשונה לוחמי שתי יחידות המשתייכות לחטיבת הקומנדו – מגלן ואגוז.  אתמול (שבת) אחר הצהרים תקפו מסוקי קרב ולוחמי מגלן ארבע עמדות צבאיות של הג'יהאד, עמדות שמוקמו על מגדלי שמירה. לפני כן תקפו לוחמי יחידת אגוז עמדה צבאית ברצועה. שתי היחידות שייכות לחטיבת הקומנדו, חטיבת עוז, המאגדת גם את יחידת דובדבן. שני אירועים דרמטיים ביום השני למבצע: סיכול ממוקד שני - אתמול חוסל ברפיח מפקד החטיבה הדרומית של הג'יהאד, חאלד מנסור, שנהרג במבנה בו הסתתר עם אחד מאנשיו. אירוע שני - מותם של ששה ילדים בג'בליה, סמוך לאתר שבו ביצעה חוליית מחבלים שיגור כושל. ישראל הואשמה מיד ב"רצח" ילדים, אך תחקיר מיידי שניהל אלוף פיקוד דרום אלוף אליעזר טולדנו הראה שהילדים לא נהרגו על ידי צה"ל, וכי צה"ל כלל לא תקף בג'בליה.  ראש אגף המבצעים אלוף עודד בסיוק אמר לפני חצות שהבית שבו נהרגו הילדים נפגע מפגיעה עצמית של הג'יהאד, שחלק מהשיגורים שלו נופלים בתוך הרצועה. סגירת מעגל אש מהירה אשר לחיסול חאלד מנסור אמר אלוף בסיוק כי "לפי כל הנתונים  שבידי, פגענו בו". לדבריו, המבצע יימשך עוד כמה ימים. מקורות בעזה הודיעו כי במבצע נהרגו עד אמש 24 תושבי הרצועה ויותר מ-200 נפצעו.  ביום השני למבצע עלות השחר התייחס צה"ל בין היתר לכוח הימי של הג'יהאד. מסוקי קרב תקפו שני מחסני אמל"ח ימי שמוקמו בבתיהם של אנשי הכוח הימי של הארגון. בתקיפה אחרת תקפו טנקים ולוחמי יחידות מיוחדות עמדות בחאן יונס ומתחם צבאי בעזה ששימש את הכוח הימי. במבצע הנוכחי באו לידי ביטוי ערכי הצבא שהרמטכ"ל רא"ל כוכבי הנחיל, חינך והטיף להם בתקופת שירותו: מרכז אש פיקודי, תאי אש, סגירת מעגל, כל אלו, ואחרים, הם מונחים חדשים יחסית הנוגעים לשילוביות ולשת"פ בין ציוותי כוחות חי"ר, שריון, ארטילריה, אוויר, הנדסה, הגנ"א וגורמי הפיקוד והשליטה. בשבת בבוקר בוצעה 'סגירת מעגל אש מהירה' על ידי אוגדת עזה וכלי טיס, שפעלו בשת"פ לפגיעה בחוליית מחבלים שהיתה בדרכה לעמדת ירי מרגמות אל ישובי העוטף. יותר מ-400 רקטות במשך השבת שיגר הג'יהאד יותר מ-400 רקטות אל מטרות באזורים שונים במדינה, כולל רקטה שנפלה בים בחוף נתניה, כולל כמה רקטות שהגיעו לאזור תל אביב ונפלו לים. מיקוד הרקטות היה אתמול בעיר שדרות.  הסתבר כי בניגוד לדעות מסוימות הג'יהאד מצוייד בכמות גדולה של רקטות ופצמ"רים, כולל ארוכי-טווח, ואתמול המטיר רקטות רבות לעבר ישראל. התושבים ממלאים בדרך כלל אחר הוראות פיקוד  העורף והרשויות המקומיות, נשארים בממ"דים, ובכמה מקרים ניצלו אתמול חיי אדם כתוצאה ממילוי ההוראות.  בתקיפותיו ממשיך צה"ל להקפיד על פגיעות פיסיות במטרות תוך הימנעות מפגיעה באזרחים ובבלתי מעורבים. סא"ל א', טייס בטייסת מטוסי 'בז' F-15 , טייסת 'אבירי הזנב הכפול', סיפר בין גיחות שאת מרבית תקיפות הטייסת במבצע זה מבצעים טייסי מילואים, הפגיעות מדוייקות מאוד תוך "השקעת מאמצים במזעור פגיעה ב אזרחים". בתקיפות משתתפים גם מטוסי 'ברק' F-16 וכמובן מספר גדול של כלי טיס בלתי מאויישים. 

ד״ר רפי שגיב טוען כי עוד מבצע בעזה (הפעם: ״עלות השחר״) נחוץ, אך אינו מביא לשקט ארוך טווח. ״אף ממשלה, מאז הסכמי אוסלו לא העזה ללכת לצעד מדיני אמיץ״, טוען שגיב. ״הגישה הזו מביאה את ישראל לידי קיפאון וחולשה״ Photo credit: Elad Malka   ביום שישי, בזמן תפילת הצוהריים שהמתה מאדם, נכנס מושל עיראק דאז, אלחג'אג' אבן יוסוף (שלט בשנים 714-694), כאשר הוא חמוש מכף רגל ועד ראש, למסגד הראשי של העיר המרכזית בדרום עיראק ששמה כופה. לאחר שעה ארוכה של שקט מתוח, תוך שסקר את הנוכחים במבט חודר וחמור סבר, ולאחר שהסיר את מצנפתו האדומה מראשו, הוא הכריז: "אני נשבע באללה הוי אנשי עיראק שאני רואה לנגד עיניי ראשים שהבשילו ושהגיע הזמן לקוטפם". זה קרה לאחר אזהרות קודמות וחמורות שהפנה המושל לבני עיראק לא לנטוש את אדמותיהם החקלאיות שבכפרים, להמשיך לעבדן, ולא לעבור לעיר הגדולה. הם הפרו את פקודותיו והמשיכו לנהור לעיר הגדולה. והוא קיים את הבטחתו. המציאות הבלתי נסבלת, בה ארגוני טרור מובהקים דוגמת חזבאללה, חמאס, והג'יהאד האסלאמי, קוראים השכם והערב לחיסולה הפיזי של מדינת ישראל, מאיימים ומבצעים, על-פי רצונם וכשהם מחליטים, פיגועים וירי של טילים או שילוח כטב"מים (אסדת כריש), כלפי מדינת ישראל, חייבת להשתנות. בשבוע שעבר היינו עדים לכניסה למצב של מגננה, ביוזמת ישראל, בו נמנעו מאזרחי ישראל הזכויות הבסיסיות שלהם דוגמת הזכות לחיים ולביטחון, חופש התנועה, והזכות לקניין ולפרנסה בכבוד. זאת בשל חשש, שהיה כנראה מוצדק, שמא מחבלי הג'יהאד האסלאמי בעזה, יבצעו פיגוע או ירי לעבר שטח ישראל, כתגובה על מעצרו של מנהיגם בגדה המערבית באסם אלסעדי. ומה קרה בעזה במקביל לכוננות ושיתוק הדרום? החיים בעזה נמשכו כרגיל. אנשים יצאו לעמל יומם, החופים היו פתוחים ואיש כמנהגו  נהג. זה היה מצב בלתי נסבל משולב עם אוזלת יד של ממשלת ישראל. שר הביטחון הכריז, שאם לא יהיה שקט לאזרחי ישראל, לא יהיה שקט לאזרחי עזה. בתגובה, חמאס והג'יהאד נבהלו, קיפלו את הדגלים ונכנעו! ממש. ישראל ניסתה בעבר, הרחוק והקרוב, להגיע  להסדרים שונים, שלא לומר משונים (העברת מזומנים במזוודות), עם ארגוני הטרור הללו, אך המציאות בשטח מכה בנו פעם אחר פעם. סבבי לחימה מרוכזת, יחד עם פעולות מנע, תקיפות חוזרות ונשנות, בעיקר של ערמות חול, פעילות מדינית בינלאומית (בהובלה ערבית, אירופית ואמריקנית), וגיוס השלטון המצרי, לא הבשילו לכדי הסדר סביר שיביא לשקט ורגיעה לתושבי ישראל ואולי למעט שגשוג והתפתחות חיובית בצד העזתי.  ממשלות ישראל לדורותיהן, מימי אריק שרון (וההתנתקות ב-2005) ועד ממשלת בנט האחרונה, זרו ועדיין זורים חול בעיני הציבור. הן כשלו בזו אחר זו במציאת פתרון לשאלת עזה או לפחות להגיע ל"הודנה" ארוכת טווח. כזכור, ההצהרות של ראשי הממשלה ושל שרי הביטחון, וגם של אלה שראו עצמם כפוטנציאל לראשות ממשלה, דיברו בלשון גבוהה ונחושה על מה שהם יעשו לראשי הטרור בעזה וכיצד רק הם יגיבו בעוצמה על כל ירי מהרצועה (אוי, אוי, אוי...המחבלים נבהלו). בפועל, אף ראש ממשלה לא העז לקחת את ההחלטה ואת האחריות ולפעול, אם בדרך מדינית ואם בדרך צבאית, על מנת ליצור משוואה חדשה מול הטרור העזתי. הטיפול המועדף על האחראים בצד הישראלי למצב היה לתת תרופות הרגעה, בעיקר לציבור הישראלי, ולהראות לו שהמצב בשליטה, בעוד שהמצב האמיתי הוא של כישלון קולוסאלי מתמשך. יתרה מכך, ארגוני הטרור ואיראן לומדים ועוקבים ללא לאות אחר מעשיה ותגובותיה של ישראל ובונים את המהלכים הבאים שלהם בהתאם. היוזמה ההתקפית כנגד הג'יהאד האסלאמי, כפי שבאה לידי ביטוי במבצע הנוכחי "עלות השחר", חיובית ונחוצה, אולם היא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. לא עברו 24 שעות מתחילתו וכבר אצים רצים לדבר על המטרות שהושגו ועל כדאיות סיומו המהיר.   נכון הוא שהושגו הישגים מסוימים והחשוב שבהם הוא אי ההצטרפות של ארגון חמאס ללחימה. אל לנו להתבלבל. חמאס לא הצטרף מסיבותיו הוא, ויש לו לא מעט כאלה, ולא מפני שהפך לארגון "חובבי ציון". ללפיד ולגנץ יש אינטרס ברור לסיים את הסיבוב הזה במהירות האפשרית, כיוון שהם רואים את עצמם כמועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה בבחירות הקרובות באוקטובר. גם הג'יהאד יודע זאת היטב והוא ינסה להעלות את המחיר שיבקש תמורת הפסקת הלחימה. ארגוני הטרור בעזה ובמקומות נוספים לא שוקטים על שמריהם, אלא שואפים ועושים כמיטב יכולתם להעצים את כוחם ואת יכולותיהם מול ישראל. התמיכה של איראן בארגונים הללו הינה בלתי מסויגת והיא נובעת, בין השאר, מהרעיון האיראני להקיף את ישראל בשלוחיה, וביום פקודה להפעיל את כולם ולגרום לנזק עצום לישראל ואולי, חס ושלום, להשמידה. מדינת ישראל משקיעה את מיטב משאביה בבניין הכוח והעוצמה שלה. תקציב הביטחון של ישראל נושק כבר ל-100 מיליארד שקלים. תקציבם של כל ארגוני הטרור בעזה לא מגיע ל-1% מתקציבה של ישראל. היעלה על הדעת, שמדינת ישראל תמגן את עצמה לדעת?  עוד שכבת הגנה ועוד שכבת הגנה ועוד תותח לייזר, והצגת כל שכבות ההגנה הללו בפני הנשיא ביידן וההתפארות בהן, בעוד כל אויבינו סביב מגדילים ומעצימים את יכולות וכמויות הטילים המדויקים שברשותם. הגישה הזו מביאה את ישראל לידי קיפאון ולחולשה ולחיפוש המטבע שאבד תחת הפנס. הפחד המשתק, מחשש לאבדות מרובות בנפש, של הדרג המדיני, מלהפעיל את צבא היבשה, היה ועודנו בעוכרנו.  הפחד המשתק הזה מתבטא גם בתחום המדיני, אלא שכאן מדובר על פחד מלובי המתנחלים. אף ממשלה, מאז הסכמי אוסלו לא העזה ללכת לצעד מדיני אמיץ ומשמעותי מול הפלסטינים שיביא לשקט ארוך טווח.   כמובן, שההנהגה הפלסטינית, בעזה ובגדה המערבית, שותפה מלאה לכישלון, אשמתה ברורה, וגם עליה חלה אחריות כבדה למצב הביטחוני, והכלכלי-חברתי החמור של אזרחיה. הגיע הזמן, כפי שהכריז בזמנו, אלחג'אג' אבן יוסוף, ליזום ולפעול. להיות המובילים ולא המובלים. 

בכירי הארגון חשים בחרב המונחת על צווארם, יחד עם תחושת חדירות, התחושה כי צה"ל מכיר את מקומות המסתור שלהם, היכן ממוקמים המפקדות, מחסני הנשק, תשתיות הייצור ואף יותר מכך היכן נמצאים בכירי הארגון תמונה : דובר צה״ל  בתקיפה כירורגית, קטלנית ומבוססת מודיעין איכותי בזמן אמת חוסל ביום שישי (ה- 5/8) תייסיר ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית הצפונית של הג'יהאד האיסלאמי. אחרי החיסול תקף חיל האוויר שורה של מטרות המזוהות עם הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה. כך החל מבצע "עלות השחר", שמטרתו הרשמית היא סיכול פעילות חבלנית עויינת של ארגון הטרור גא"פ (ארגון הג'יהאד האיסלאמי).  במסגרת תקיפות חיל האוויר, נהרגו גם נימר אבו עמשה, אחראי מערך ההסברה של הזרוע הצבאית של הארגון, סגן מפקד מערך הנ"ט, עבדאללה קדום, ששתי חוליות עליהן פיקד היו בדרך לבצע פיגוע, וראש מערך התצפיות של צפון הרצועה.  נכון לכתיבת שורות אלו, חמאס השולט ברצועת עזה, יושב מהצד ואינו מגיב צבאית, צה"ל נמנע מתקיפת מטרות השייכות לחמאס ומהכנסתו למעגל הלחימה.  הזמן פועל כעת לרעתו של הגא"פ. הנכסים והתשתיות ברשותו מושמדים על ידי צה"ל, מכת הפתיחה של צה"ל הפתיעה אותו וגרמה לפגיעה כואבת בבכירים של הארגון. מלאי החימוש שברשותו, הטילים נגד טנקים, הרקטות והאמצעים האחרים, הולך ומצטמצם.  במיוחד לאור הפגיעות של צה"ל במחסני התחמושת ובאתרי הייצור. מטחי ירי הרקטות והפצמ"רים  שביצע הארגון אינם אפקטיביים דים, רובם יורטו או פגעו בשטחים פתוחים, והארגון אינו מצליח לעת עתה לייצר תמונות של הישגים מבצעיים.  בנוסף, חמאס לא מצטרף למערכה ולא מסייעת, ואף יותר מכך חמאס אף מנהל שיח עם גורמים בינלאומיים וערבים ליצירת רגיעה.  גם בזירה הפנימית גא"פ אינו נוחל הצלחות כבירות, הוא סופג ביקורות מבית על כך שהמערכה החלה בגללו, הנזקים הגדולים שהפצצות צה"ל יצרו וכן על סגירת המעברים והפגיעה במסחר. כל אלו, יחד עם אי תמיכת חמאס, נזקפים לחובתו של גא"פ. לכל אלו יש השלכה תודעתית עמוקה וחשובה בכל הרמות – הפנימית ברצועת עזה, והחיצונית מול הקהילה הבינלאומית בכלל, והעולם הערבי בפרט.  העולם הערבי והקהילה הבינלאומית מתבוננים במהלכי צה"ל (שזכו אף לגיבוי אמריקאי מלא), המקבלים עד כה רוח גבית מחד ומאידך, יוצרים אפקט תודעתי רחב היקף מול גא"פ.  לאפקט התודעתי על גא"פ מספר הבטים. הראשון שבהם הוא הלחץ מבית ומחוץ על אי התמיכה בארגון, השני הוא כי ידו של צה"ל ארוכה – התקיפות הן קטלניות, מדוייקות, מבוססות מודיעין ונמנעות מפגיעה בבלתי מעורבים.  בכירי הארגון חשים בחרב המונחת על צווארם, יחד עם תחושת חדירות, התחושה כי צה"ל מכיר את מקומות המסתור שלהם, היכן ממוקמים המפקדות, מחסני הנשק, תשתיות הייצור ואף יותר מכך היכן נמצאים בכירי הארגון.  לתחושת החדירות מתווסף הרעש מהשמיים של עשרות כלי טיס, מטוסים, מסוקים וכטב"מים, המרחפים מלמעלה ונכונים לתקוף בכל הזדמנות. זאת יחד עם מצור ימי וסגירת המעברים – מהווים נדבך נוסף וחשוב במאבק על התודעה.  צה"ל ומערכת הביטחון עד כה הפגינו מהלכים מרשימים, תיאום מרשים בין כל הזרועות ויכולת סגירת אש בזמן קצר ובדיוק רב. כל אלו תורמים מייצרים אפקטי תודעה חשובים על גא"פ, חמאס, המדינות הערביות והקהילה הבינלאומית. חשוב בימים הקרובים להמשיך מהלכים אלו, מבלי להכניס את חמאס למעגל הלחימה ולהגביר את מאמצי התודעה מול גא"פ ואיראן.  

ביום חמשי טס מטוס קתאי פסיפיק מהונג קונג לתל אביב מעל סעודיה. ההיתר הסעודי חל גם על חברות תעופה ישראליות הטסות לאיחוד האמירויות ולבחריין Bandar Algaloud/Courtesy of Saudi Royal Court/Handout via REUTERS//File Photo חברות התעופה קתאי פסיפיק (הונג קונג) ואייר סיישל טסו לראשונה מעל שטח סעודיה בטיסות מישראל, בעקבות הודעת ריאד על פתיחת המרחב האווירי שלה לטיסות של כל חברות התעופה, כולל ישראליות.  חברת אייר סיישל הודיעה כי בפעם הראשונה קיבלה ביום רביעי שעבר משלטונות סעודיה אישור לטוס מעל הממלכה בטיסה מנתב"ג לאיי סיישל. הנתיב החדש מפחית את צריכת הדלק ב-500 עד 1,000 ק"ג, וכך יכול המטוס לשאת 20 נוסכים נוספים, נאמר בהודעת החברה. "הסעודים היו מלאי רצון טוב לסייע, והתירו לנו לנווט אל המטוס בתנאים הטובים ביותר לנוחות הנוסעים", אמר קברניט מטוס אייר סיישל.  ביום חמשי טס מטוס קתאי פסיפיק מהונג קונג לתל אביב מעל סעודיה. ההיתר הסעודי חל גם על חברות תעופה ישראליות הטסות לאיחוד האמירויות ולבחריין. חברת אל על הודיעה שהיא מקווה ליישם את ההסדר החדש בקרוב, אולם ביום רביעי טיסת אל על מתל אביב לבנגקוק עברה מעל ים סוף ולא מעל סעודיה. סוכנות רויטרס מוסרת כי לדברי שרת התחבורה מירב מיכאלי יישום ההסדרים החדשים חייב ע דיונים ובירורים כיוון שעדיין אין קשרים דיפלומטיים בין ישראל לבין סעודיה.       

הסינים אף הכריזו על אזורים מסויימים בתחומי טייוואן כחסומים לתנועות כלי שיט וכלי טיס, למורת רוחה של ממשלת טייפיי A Taiwan Air Force Mirage 2000-5 aircraft lands at Hsinchu Air Base in Hsinchu, Taiwan August 7, 2022. REUTERS/Ann Wang   התמרונים הצבאיים של צבא סין סביב טייוואן הם למעשה סימולציה של תקיפה כוללת של האי, מודיע צבא טייוואן. אניות מלחמה ומטוסים סיניים חצו את הקו החוצה את מצרי טייוואן, וממשלת טייפיי פרסמה אזהרת כוננות ושיגרה סיורים ימיים ואוויריים סביב האי. צבא טאייוואן הפעיל סוללות טילים, כל זה בתגובה לתמרונים הסיניים, כך הודיע המשרד להגנה לאומית בטייפיי. סוכנות AP מדווחת כי במסגרת התמרונים הסיניים, 20 מטוסים של חיל האוויר הסיני ו-14 אניות של הצי ממשיכים לבצע תמרונים ותרגילים צבאיים סביב האי. הסינים אף הכריזו על אזורים מסויימים בתחומי טייוואן כחסומים לתנועות כלי שיט וכלי טיס, למורת רוחה של ממשלת טייפיי. שר ההגנה הסיני הסביר שהתמרונים בים ובאוויר בצפון האי ובדרומו של האי "מיועדים לבחון את היכולות של מערכות תקיפה קרקעית וימיות".