הוא לא יראה נוצץ, הניצחון המוחלט. למעשה הוא לא ירגיש מוחלט בכלל. והאמת שגם לא בדיוק ירגיש ניצחון. זה יהיה מרגש ועצוב ומורכב. ועדיין, כנראה, ירגיש הכי קרוב למה שחיכינו לו

הדחיינות הכרונית של נתניהו, היא שהובילה את הנשיא טראמפ לחשק את ישראל ל"תכנית השלום". התכנית הזו, שתפקידנו בה הוא לא יותר מקישוט, נראית כרגע פחות כמו תכנית ישימה, ויותר כמו שאיפה מדומיינת לשקט. כבר למדנו מה עושים ארגוני הטרור עם שקט

"מה שנגרר שנים, שנתקע שוב ושוב בדיונים אינסופיים, התקדם במשמרת שלי", הכריז יו"ר ועדת חוץ וביטחון בועז ביסמוט בתום הדיון שנמשך עד הלילה: "בקרוב נצביע". נציג צה"ל הציג את העלייה הדרמטית בשיעור המשתמטים, קצין המילואים זעק: "מה שקורה בוועדה מונע מאנשים להגיע. מחכים שיהיה סד"כ כמו ב-7/10?"

ההתנהלות כלפי בן השאה האיראני היא לא יותר מנוסטלגיה: מי שהפגינו ברחובות לא באמת מכירים אותו

הבשורה המרגשת על השבתו ארצה של מגן קיבוץ עלומים וגיבור ישראל, רס"ר רן גואילי ז"ל, מהווה אות של מופת וכבוד עבור צה"ל וקהילת המודיעין

כנגד כל ההערכות והסיכויים, ולאור ההתעקשות של הנשיא טראמפ, כל החטופים חזרו ארצה. עכשיו, לנוכח ההצלחה הזו, טוב עושה ישראל שמאפשרת לנשיא ולצוותו להוביל את תכנית "20 הנקודות". במקביל, אסור להיכנס לפסיביות. שלושה דברים חייבים להיעשות, בתיאום מאחורי הקלעים עם האמריקאים: להתעקש על פירוז הרצועה, כולל השמדת תשתיות ומניעת הברחות; בהיעדר התפרקות של חמאס מנשק, להבטיח כי כל מאמצי השיקום יתמקדו אך ורק בשטח שבשליטת צה"ל; ולבסוף, להיערך גם לאופציה הסבירה ביותר - חזרה ללחימה